בשנת 2004 נסעתי לקפריסין יחד עם קבוצה של יהודים מישראל לסמינר של ארגון CoME, ראשי תיבות של "Communication Middle East". מטרת הסמינר היתה להפגיש ארבע קבוצות – יהודים מישראל, ערבים מישראל, ערבים מן השטחים וירדנים. המלון בקפריסין נבחר כ"שטח נייטרלי" לשבועיים אינטנסיביים של מפגשים ושיחות, שמטרתם להכיר ולקרב.
במהלך הסמינר ישבנו הרבה ודיברנו הרבה; הלחץ והמתח היו גדולים. כל המשתתפים היו טעונים מאוד, ולעיתים קרובות נראה היה שאיש לא התכוון באמת לשמוע: כולם רצו להשמיע, כמה שיותר חזק וכמה שיותר. בצד הרבה השתדלות לצחוק ומשחקים היו ויכוחים מרים. לאחר כמה ימים הצעתי למארגני הסמינר להוסיף לתכנית של אחד הימים שיעור שיאצו: שעה או שעתיים של עבודה משותפת במגע ותנועה, למי שרוצה. נעניתי בשמחה, ובערב המיועד הפך אולם הדיונים שלנו לאולם-טיפולים מאולתר, כשכל המשתתפים הביאו שמיכות עבות מהחדרים והתחלקו לזוגות.
היה משמח לראות שמרבית הזוגות היו "מעורבים" – יהודים וערבים מן הקבוצות השונות. נראה היה שאנשים בחרו באופן טבעי לעבוד דווקא עם מישהו לא מהקבוצה שלהם. התחלתי בחימום ובמשחקי-מגע, ואז בחרו בזוגות מי יהיה ה"מטפל" ומי ה"מטופל". לימדתי מהלך קצר של שיאצו שמתמקד בעבודה במגע רחב על הגב. למהלך זה הוספתי עבודה על הצוואר, אשר נוטה לצבור הרבה מתח, ועיסוי מרגיע לפנים. כל אחד מהמשתתפים נתן, בהנחייתי, טיפול של כ-40 דקות, וקיבל מבן/בת-הזוג טיפול דומה.
בסוף הערב קמו כולם מן ה"מזרונים" המאולתרים מחוייכים ושותקים.
עבורי, ה"שיעור" הזה היה אי של שקט בתוך ההמולה המתוחה של הסמינר, מקום בו לכל אחד יש מה לומר ועל מה להתווכח. העבודה השקטה במגע, מתך חיבה אמיתית וכנה ורצון להיטיב עם מי שעובדים עמו שינתה לחלוטין את האווירה באותו הערב. משהו מהמתח התפוגג; טונים צורמים ירדו, ובין מי שבחרו לעבוד יחד נוצר חיבור חדש, לא-מילולי, וקשר של חיבוק.
קשר המגע המשיך גם בימי הסמינר הבאים, כשנתתי טיפולים קצרים למי שביקשו וחזרתי והדגמתי דברים שלימדתי באותו הערב. התרגשתי לראות עד כמה המגע יכול להגיע למקומות בהם הדיבור נעצר; איך תקשורת יכולה להתרכך כאשר אנשים מאפשרים למי שמולם לגעת בהם, ועד כמה החיבור החדש הזה הביא לכולנו הרבה שמחה.
למרות חילוקי הדעות הרבים שעלו, היו בסמינר גם גשרים מסוימים של הסכמה. אני גיליתי שם את העוצמה האמיתי שיש לקשר שאינו מילולי, ושכל מטרתו טהורה ובאה להיטיב.